אין שמעתונה. אם שמעת אתה לחלק כן אתיית כר''ש ב''ג וכלומר דאליבא דר''ש איכא למימר הכי אבל לר' הכל הולך אחר קיום השטר:

הכל הולך אחר התפוס בעדים. שאם אחד מהן תופס במקום העדים והשני בשאר המקום שבשטר הכל הולך אחר זה שתופס במקום העדים שהוא עיקר השטר:

ר''ג אומר יחלוקו. ובתוספתא הגי' ר''ש ב''ג וכן הוא בהאי תלמודא בפ''ק דגיטין הל' א' וס''ל דא''צ לקיימו ובין כך ובין כך יחלוקו:

יתקיים השטר בחותמיו. ר' סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ואי מקיים ליה המלוה יש לו חלק בשטר ויחלוקו בסך השטר ואי לא לא פליג המלוה:

תני. בתוספתא דמכילתין פ''א:

זה אומר שלי. המלוה אומר שלי הוא ואבד ממני ומצאתיו:

סליקו הן דרב ביניי. שנו והעלו הא דהקשה רב לר' חייא על דינא דמתני' בין הדברים של ר' חייא ור' יוחנן דהשיב לו לקמן בענין הדין שלו במה שלמד ממתני' ורבה בר ממל ור''ע הכניסו דברי הרב ותשובתו באמצע הדברים וכלומר דרב היה רוצה לידע טעם ופירוש השבועה דמתני' ואם דלא שייכה להא דר' חייא דבלאו הכי בעי לפרושי מתני':

א''ל. רב לר' חייא אין מוסרין שבועה לחשוד. בתמיה וכי מוסרין שבועה לחשוד והרי זה חשוד הוא שכפר בכל:

אפי' לשון שבועה וכו'. כלומר פשיטא הוא ולדידי נמי ס''ל דאפי' לשון שבועה אין מוסרין לו למי שהוא חשוד על השבועה אבל הכא לא חשיד על השבועה אלא חשוד אממונא וחשיד אממונא לא חשיד על השבועה:

כיצד נשבע. במתני' שהרי זה טוען כולה שלי והשבועה היא שאין לו בה פחות מחציה ואם כך היא השבועה ותו לא א''כ אפי' אין לו בה כלום יכול הוא לישבע כן שהרי הוא אומר שאין לו בה פחות מחציה ואם אין לו בה כלום הרי שאין לו בה לא פחות מחציה ולא כלום וא''כ מה הועילו חכמים בתקנתן:

רב הונא אמר. ה''ק צריך שישבע שיש לי בה. ואין לי בה פחות משוה פרוטה וכלומ' דהשבועה היא שיש לי בה ואין לי בה פחות מחציה דהשתא אחר שאמר שבועה שיש לי בה א''כ עכ''פ אין לו בה פחות משוה פרוטה דהא יש לי בה אמר ועכשיו כשמסיים דבריו ואמר ואין לי בה פחות מחציה סומכין על שבועתו דאם לא היה לו החצייה הרי נשבע לשקר הוא במה שאמר אין לי בה פחות מחצייה דהא עכ''פ שוה פרוטה יש לו בה והרי היא פחות מחציה אלא ודאי דיש לו באמת החציה:

אמר ר' יוחנן. השתא מסיק לדברי ר' יוחנן במה שהשיב לר' חייא על מה שרצה ללמוד דיניה ממתני' והפסיק בדברי רב ובפי' השבוע' ביניהם וכדלעיל:

אם מזו. אתה למד דבריך יש להשיב עליהם דשאני מתני' דשבועת תקנה היא וע''כ לומר כן שהרי לדבריך דאתה מדמה דין זה לעדים שהעידו דאנן סהדי א''כ כי היכי דאנן סהדי להאי במאי דתפיס ה''נ אנן סהדי להאי ושבועה זו למה ויחלוקו בלא שבועה אלא ודאי טעמא אחרינא איכא הכא ושבועה זו תקנת חכמים הוא כדי שלא יהא כל א' תוקף טליתו של חבירו ויאמר שלי הוא הלכך רמו רבנן שבועה עליה ואין ראיה ממתני' לדבריך:

זה אומר חציה שלי. אדינא דמתני' קאי ובתוספתא ריש פ''ק גריס הכי זה אומר כולה שלי וזה אומר שליש שלי האומר כולה שלי ישבע שאין לו בה פחות מחמשה חלקים והאומר שליש ישבע שאין לו בה פחות משתות כללו של דבר אינו נשבע אלא על חצי טוענו בלבד. וה''נ בחציה שלי הכי מיתפרשא זה אומר חציה שלי וכו'. כלומר כמו דאמרינן בדינא דמתני' דאם השני טוען חציה שלי נשבע על חצי טענתו ועל חצי שהודה לזה שאין לו בה פחות מרביע והכי נמי אם השני טען ואמר שליש שלי ישבע על חצי ממה שהודה לזה שטען כולה שלי ושבועתו שאין לו בה פחות משתות והוא חצי טוענו:

לא אמר כלום. שכבר קנאה זה כשמשכה ממנו דכל זמן שהיתה ביד המגביה הפקר היתה:

מתני' תנה לי. דוקא דאמר תנה לי הוא דיכול המגביה לומר אני זכיתי בה אבל אם אמר זכה לי בה קנה הרוכב ואין זה יכול לומר אני זכיתי בה:

בזמן שהם מודין. בבבלי דייק ממשנה יתירה ומפרש לה דאמציאה קאי והא קמ''ל המגביה מציאה בשביל חבירו שיזכה בה קנה חבירו ואין אחר יכול לזכות בה:

ואחד מהלך. ומנהיג את הבהמה:

מתני' היו שנים רוכבין ע''ג בהמה. מתני' הא קמ''ל דרוכב לחודיה קני ואע''פ שאינו מנהיג:

שלשתן שוין. דכולן יש בהן צד זכיה בשוה וחולקין וקמ''ל דרוכב במקום מנהיג קנה וכפשטא דמתני':

וצריכה לשחרר וכו'. מספק דשמא היא אומרת האמת וכן כל א' מחבירו:

גמ' צריכה גט משניהם. מספק ואע''פ שאין כאן עדים חיישינן לכל א' שמא קידשה בפני עדים:

לא אמר כלום. שכבר קנאה זה כשמשכה ממנו דכל זמן שהיתה ביד המגביה הפקר היתה:

מתני' תנה לי. דוקא דאמר תנה לי הוא דיכול המגביה לומר אני זכיתי בה אבל אם אמר זכה לי בה קנה הרוכב ואין זה יכול לומר אני זכיתי בה:

בזמן שהם מודין. בבבלי דייק ממשנה יתירה ומפרש לה דאמציאה קאי והא קמ''ל המגביה מציאה בשביל חבירו שיזכה בה קנה חבירו ואין אחר יכול לזכות בה:

ואחד מהלך. ומנהיג את הבהמה:

מתני' היו שנים רוכבין ע''ג בהמה. מתני' הא קמ''ל דרוכב לחודיה קני ואע''פ שאינו מנהיג:

גמ' הדא הלכתא. דלקמן וכלומר דין דהמגביה מציאה לחבירו ומשום דפלוגתא היא בעלמא דגרסינן לעיל במס' פיאה פ''ד דפליגי ר''י ור''ל דר' יוחנן סבר אדם זוכה לחבירו במציאה אם הגביה מציאה לחבירו ובשבילו קנה חבירו ור''ל סבר אין אדם זוכה לחבירו במציאה וקאמר ר' יצחק הכא דהדא הלכתא לית שמע מינה דמתני' כלום ואע''ג דלכאורה היינו דינא דמתני' אפ''ה לית ש''מ מהכא ולא תפשוט האי דינא לא מרישא דמתני' ולא מסיפא כדמפרש ואזיל:

היה רכוב ע''ג בהמה וכו' זכה בה. כלומר אם תרצה לפשוט מרישא דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו דהא קתני דהמגביה הוא שזכה ולא חבירו הא ליתא דאיכא לדחוי כדמסיק:

אלו אמר זכה לי זכה. כלומר רישא ה''ט דלא זכה זה משום דאמר תנה לי ולא עשאו שליח שיזכה בשבילו והלכך אע''פ שהגביה בשבילו יכול הוא לחזור בו ולזכות בה לצורך עצמו הא אילו אמר לו זכה לי בה זכה זה מיד כשהגביה בשבילו ושוב לא היה יכול לחזור בו ואע''פ שעדיין לא נתנו לידו דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו וכן מסיפא לא תפשוט איפכא דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו דשאני התם שכבר נתנו לידו הילכך ודאי מה שאמר אני זכיתי בה מתחלה לאו כלום הוא אבל אם עדיין לא נתנו לידו יכול הוא לזכות בו לעצמו דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו:

הוי לית ש''מ כלום וכו'. וכלומר דהשתא מלמדינו במה דחוזר ואומר הוי לית ש''מ דלא תימא למאי דאמר דמרישא לא תידוק מינה דלא קנה חבירו דמשום דלא אמר לו זכה לו א''כ דוק מינה לאידך גיסא טעמא דלא אמר זכה הא אמר זכה לי זכה וש''מ המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו דליתא משום דאיכא למימר הא דלא תני ברישא זכה לי לאשמעינן רבותא בסיפא הוא דנקט הכי והא קמ''ל דאע''ג דאמר תנה לי לא מהני במה דא''ל אני זכיתי בה תחילה ומשום דכבר נתנו לידו אבל אם עדיין לא נתנו אע''פ שאמר לו זה זכה לי יכול המגביה לזכות לעצמו דלא קנה חבירו בהגבהה בשבילו והיינו דקאמר הוי כי דייקת לית ש''מ כלום לא מרישא ולא מסיפא לא להאי גיסא ולא לאידך גיסא:

מתני' זה שהחזיק בה זכה בה. ודוקא אם היתה המציאה ברשות הרבים דקי''ל אין ד' אמות של אדם קונות לו בר''ה אלא דוקא בסימטא שהוא שביל שאינו של רבים או בצידי ר''ה שם קונות לו ד' אמות שלו כל מציאה והפקר שסמוכין בתוך ד' אמותיו ואין אחר רשאי לתופסו ותקינו לה רבנן כי היכי דלא ליתי לאנצויי. א''נ היכא דנפיל עלה גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד' אמות לא ניחא ליה דליקני וכדאמר בגמ':

אחר צבי שבור. שאינו יכול לרוץ וכגון שהוא משתמר בתוך שדהו אם לא יטלהו אחרים והוי כמציאה:

זכת לו. שדהו ודוקא שעומד בצד שדהו וכן נמי בעינן שיכול לרוץ אחריהן ולהגיען קודם שיצאו משדהו דכיון דאחרים רצין אחריהן בעינן עומד בצד שדהו ושיוכל לרוץ ולהגיען. בתוך ד' אמות שלו. ברשות הרבים: